נחמה

כבר שנים שביום השואה אחותי צועדת במצעד החיים בפולין.

"אולי תבואי השנה? לא הגיע הזמן?" היא שואלת בכל שנה מחדש,

ואני, שגם בגיל 17 לא הייתי מסוגלת לנסוע, לא מצליחה גם היום.

"אני אדליק נר זיכרון" הבטחתי.

אדליק לזכר משפחתו של סבא יהודה הרשקוביץ.

סבא יהודה חזר לבדו ממחנה ההשמדה דכאוו,

ללא בתו אגי, וללא אשתו יולן שנרצחו.

אדליק גם לזכר משפחתה של סבתי חנה שחזרה לבדה מאושוויץ,

והשאירה שם את ילדיה קטי וג'נקסי, ואת בעלה הרמי רוזנטל .

 

ויש נחמה בידיעה שמהתופת הנוראה, משברי האדם שיצאו,

הם הצילו האחד את השני, והצליחו להקים ביחד משפחה חדשה.

זה בזו נביט 
ונתמה שנית 
אם ראינו נכונה 
לפעמים אני 
לפעמים אתה 
כה זקוקים לנחמה. 

מילים: רחל שפירא

*פיסול בזכוכית מורטי ע"י בתי טליה אפלבוים

אחותי היום במצעד החיים