סטודיו מנדרינה: ציפייה

יום שבת, 20 באוקטובר 2018

ציפייה


לפני שבוע התייצבנו עם נדב, הבן הבכור שלי, בבקו"ם. 
כמונו - עוד אלפי אימהות ואבות – נופפו בלב כבד לבנים ולבנות.

ההזמנה למיצג "אמנים מפסלים למען השבת הבנים" תפסה אותי מלאת מחשבות.

 

צילי טל, ממושב נוב שברמת הגולן, הזמינה לחצר ביתה יוצרים מכל רחבי הארץ.
האמנים, הגיעו בהתנדבות מלאה, 
לפסל מעגל פסלים - דיאלוג עם הבזלת בנושא "ציפייה".







צילי טל - אמנית, אוצרת, מורה לאמנות ואישה עם לב ענק - אירחה במשך שבוע את הפסלים והמבקרים הרבים שהגיעו לתמוך בפרויקט המרגש.
את האבנים בהם פיסלו אספה בעצמה ברחבי הרמה.

צילום - דורון יניב


צילום - דורון יניב


זו הזדמנות לראות אמנות יש מאין, לפגוש מקרוב אמנים-יוצרים, 
ולפרגן למטרה ראויה, חשבתי לעצמי, ויצאתי לדרך עם מצלמות וילדים סקרנים.
שמחתי לראות שבמשך השבוע ביקרו במקום גם ילדי הגנים ובתי הספר, ותושבים סקרנים רבים.

האמנים התבקשו לפסל ספסל שייתן מקום פיסי לציפייה.
הבחירה לחצוב באבן הבזלת שדורשת מאמץ פיסי רב הרגישה לי מדויקת לפרויקט.
אני זוכרת מצבי ציפייה בחיי, מתישים ומבלבלים.

ד"ר סוס בספרו "אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים" כותב על המקום הזה:  

"...כי שם רק מחכים.
מחכים לרכבת, לגשם, לקור,
מחכים בישיבה או עומדים בתור,
מחכים למכתב, מחכים לבשורה,
מחכים שתצמח על ראשם שערה,
מחכים ל'כן' מחכים ל'לא',
כל אחד מחכה לעניין שלו."

צילום - דורון יניב




בחצר של צילי פגשתי את  אסתי סחייק הר-לב.
אסתי עוסקת כבר 6 שנים בפיסול באבן, והשתתפה בלא מעט פרויקטים נוספים.
היא אישה מרשימה - אמא ל-7 ילדים, ילידת גינוסר - 
ובין שאר עיסוקיה היא גם כותבת ומפרסמת שירה ופרוזה.

אסתי בחרה ליצור ספסל ישיבה בצורה של שפרירית.
"למה דווקא שפרירית?" אני שואלת, והיא עונה "בגלל העיניים, הן רואות למרחוק", 
ומספרת לי על ספר שהוציאה "השפרירית - מציאות מאוד דמיונית".

בסבלנות היא הסבירה לילדים על הרעיון ועל תהליך העבודה.





צילום - דורון יניב


צילום - דורון יניב

יעקוב הורוביץ מראש פינה חוצב בסלע ברזיה גדולה.
את הקשר לנושא המיצב הוא מוצא בסדק הגדול שנוצר בסלע.
"סדק שנפער בליבן של המשפחות המחכות לבנים" הוא אומר.

 



צילום - דורון יניב


צילום - דורון יניב


זוהר פרידמן מאפיקים חצב חור בסלע ושרשרת ברזל מושחלת בתוך האבן.
זוהר קורא לעבודה "לא נותקה השרשרת".
הרעיון, הוא מספר, עלה לו בשיחה עם בנו החייל, 
על המסירות של החיילים שקפצו ללב המנהרה המפוצצת וניסו להציל חיים.

"כולנו אחים", הוא מסכם, "והשרשרת לעולם לא מתנתקת".



צילום - דורון יניב


צילום - דורון יניב


בנצי מצליח שהגיע במיוחד מעזוז גבול מצרים חוצב יונת שלום גדולה.
ואני חושבת בקול: הלוואי.



צילום - דורון יניב


בסופו של השבוע הגיע שמחה גולדין – אביו של החייל החטוף הדר – 
למפגש ושיח עם האמנים והצופים.

שמחה דיבר על הציפייה. בדרך כלל היא מביאה עימה בשורה משמחת.
אצל משפחת גולדין, אחרי כל הציפייה, הדר יחזור והוא לא בין החיים.

שמחה הקריא את שירה של רחל המשוררת:

" קשוב הלב, האוזן קשבת
הבא? היבוא?
בכל ציפייה יש עצב נבו...
פרוש כנפיים, ראה מנגד
שמא- אין בא
איש ונבו לו- על ארץ רבה"

צילום - דורון יניב



הדר לפני היותו חייל היה אמן בעל נפש רגישה ויד נפלאה, 
הרגשתי שגם הוא צופה בעבודת האמנים המסורה ומלווה אותם לאורך השבוע.


הפסלים נתרמו על ידי האמנים לגן הפסלים "מצפה סלעית" ליד כפר סבא.
שם מול הנוף המדהים שצופה עד הים התיכון, 
ניתן יהיה לשבת ולצפות לימים טובים ולבשורות טובות.





-   
 *     הציור האחרון של הדר – פוסט שכתבתי באפריל 2017


אין תגובות:

פרסום תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...