מי יחזיק את העיפרון שלי ?!

היו ימים שלכל סבתא הייתה ויטרינה.

בוויטרינה הזו היו מדפי זכוכית.

ועל אחד מאותם המדפים היו מונחות מיניאטורות זכוכית קטנטנות. זוכרים?

היו ימים שלכל סבתא היה נכד שישב מהופנט מול אותו המדף וליטף בחיבה 

(בעיניים או בידיים זה כבר תלוי סבתא) את אותם הפסלונים.

גדלתי מאז, אבל זיכרון המיניאטורות עדיין מרחיב לי את הלב.

זו מלאכה עתיקה, למראית עין היא פשוטה, אבל בפועל היא דורשת מיומנות גבוהה.

אמני מיניאטורות בכל העולם עוסקים בתחום בטכניקות שונות: ציור, גילוף, 
פיסול בחומר, מגזרות נייר ועוד ועוד ועוד.

אפילו בארץ מתקיימת לה בשקט "אגודת אמני המיניאטורות", 

וכמו כל אגודה שמכבדת את עצמה, יש לה כללים מאד ברורים לאיך ומה נחשבת מיניאטורה.

טליה ואני החלטנו ליצור סידרה חדשה של מיניאטורות מזכוכית.

רצינו לחפש שפה חדשה, מצחיקה והומוריסטית, 
ודרכה ליצור ולגעת בתחום המתוק והמרגש הזה.

דמיינו את עצמכם אוכלים עוגה מלאה בקצפת.

בלי כפית.

ובלי להתלכלך.

כשהזכוכית חמה היא מתנהגת כמו פלסטלינה רכה. אבל אין שום יכולת לגעת בה.

רמת הדיוק הנדרשת מאתגרת, וכמה שלא דייקנו, התוצאות תמיד הפתיעו אותנו.

שעות של עבודה גילו לנו תובנות חדשות. ועדיין הזכוכית תישאר תמיד חידה.

המסתוריות הזו מהפנטת ומאפשרת למשוך עוד ועוד את הקצוות.

חתכנו, חוררנו, צבענו והדבקנו. הופתענו, צחקנו והתפעלנו.

עכשיו הכל מוכן ומסודר בסטודיו, ואתם מוזמנים לקפוץ ולהציץ.

כל דמות היא אחת ויחידה, את חלקן תוכלו למצוא גם בחנות האינטרנטית שלנו.

בעיני רוחנו הן שומרות על שולחן העבודה של הילדים עד שיחזרו מבית הספר.

או מחזיקות טבעות נישואים ליד המיטה עד שהשחר יעלה.

או מונחות על מדף זכוכית, מאחורי דלתות הוויטרינה, ממתינות למבט של ילד אוהב.









מה עוד חדש בסטודיו ?!

לפני שבוע צילמתי את קולקציית הסתיו/חורף שלי.

אני מצרפת הצצה לצילומים המהפנטים, 

ובקרוב ממש אפרסם פוסט שלם על חוויית הזריחה המקסימה הזו.

לאט לאט הקולקציה עולה לחנות האינטרנטית, 

אתם מוזמנים להציץ שם, וליצור איתנו קשר אם תכשיט שאהבתם עוד לא עלה לרשת.

בנוסף - אני מכינה לכם פוסט הפתעה משוגע ומפנק במיוחד! 

תיאלצו לסמוך עליי ולהישאר עירניים, עוד כמה ימים אוכל לגלות לכם הכל

אז אם אתם עוד לא מנויים לבלוג, עכשיו זה ממש ממש הזמן! יש למה לצפות 

להצטרפות לחצו כאן